נאים שכמותכם, נעים להכיר,
אני ניצן, הנכדה של סבתא שרה בידץ' ז"ל ומנהלת המיזם "הבית של סבתא שלי- אירוח בטעם של פעם".
דור רביעי למשפחת חלוצים שהגיעו ליבנאל בראשית ההתיישבות. מוכיחה שיכול להיות פה שמח גם "אחרי שנולדתם." נושמת רטרו ווינטייג'. מחברת רב המכר:"כל בית צריך דלת רשת".זאת הייתה בדיחה, כן?
מה היה הטריגר שהוביל למיזם?
לפני כשנה וחצי התחלתי לחלום חלומות שחזרו על עצמם. חלמתי על סבתא כחלוצה שהגיעה לארץ "ישרואל" וקיבלה אורחים בבית שלה. בחלום, הילדים "של היום" אוכלים מקוביות הסוכר שעל השיש ומהקרטיבים שהייתה מכינה לבד ומטמינה במקפיא. כולם צוחקים ושמחים וההורים ומזמינים את הילדים לשחק סבתא סורגת בסלון.
החלומות תמיד הסתיימו בכניסה שלי(כבוגרת)לבית של סבתא ובהתקרבותה של סבתא שלחשה לי בחיוך: "מלפפונים מחמיצים. לא חלומות!" כשהתעוררתי נזכרתי שזה בעצם היה המשפט שסבתא אמרה לי לכל אורך שנות ילדותי, עד לרגע שבו נפטרה כשהייתי בת 14.
מאותו הרגע נסחפתי לאתגר,למיזם ולהגשמת החלום. שיפצנו, שחזרנו את הבית ועיצבנו אותו כמו בימים שסבתא שרה התגוררה בו: וילונות תחרה ומפיות סרוגות על השולחנות. המסרגות והצמר על השידה. הסוכריות על המדף וקוביות סוכר בצנצנת זכוכית על השיש. בסלון על שידת המשחקים דוקים, דמקה, דומינו ו5 אבנים. אפילו את מפית האוכל מהבד שסבתא עטפה בה את הכריכים שלי מסגרתי.
סבתא שרה ז"ל וניצן הנכדה בנות אותו הגיל
כל ילדה צריכה מבוגר שיאמין בה.
סבתא הייתה המבוגרת שהאמינה בי וקיבלה אותי ללא תנאי.
הרגשתי את זה בלילות החורף בגיל 10 כשהיא הגישה לי בקבוק מים חמים למיטת הברזל שלה, או העירה אותי בבוקר לצד כוס שוקו חמה במיטה.
הבנתי את זה בגיל 31 כשהפכתי בעצמי אימא וגיליתי שסבתא, ששמעה אותי בוכה כתינוקת במעון, החליטה בצעד אמיץ להוציא אותי ממנו ולגדל אותי בביתה.
חוויות הילדות שלי במחיצתה כללו התעמלות מול מסך הטלוויזיה בתוכנית הבוקר המיתולוגית "שעת כושר", שירה וריקודים על המרפסת הקטנה והמרובעת שלה. ואיך אפשר בלי הריחות והטעמים שנספגו לי בדם תחת 'מותגים' שכולכם מכירים כמו: קנייד'לך, קרפ'לך, קוביות סוכר,קומפוט וקלופס.
"את אינטיליגנטית ניצ'נלה" סבתא תמיד אמרה לי,והמשפט הזה האחד הזה, העצים אותי מאז ועד עכשיו.
"ינקתי" ממרק העוף שלה שמחת חיים ותשוקת חיים שמציפה את האורחים בבית שלה והם אינם פוסקים מלשאול:
"תגידי, איזה כדור לקחת? אפשר את המרשם"?
אצלנו ב'גנים' שרים בקול חזק שמתחשק, רוקדים כשהגוף מבקש, אוהבים את הבריות, מצחיקים ללא סוף ומדביקים בכל זה את הסביבה.
נתינה, אותנטיות ואהבה הם שלושת הערכים המובילים אותנו ואותם אנחנו מנחילים בלב של כל אורח/ת בבית.
בבית אבן בן 120 שנה במושבה הגלילית יבנאל, לצד סיפורי חלוצים ועצי זית שוכן לו הבית של סבתא.בבית מתארחות משפחות שנהנות מחוויית חופשה מסע בזמן מרגשת וחיבור בינדורי מחודש.
אה,ורגע, למקרה שאתם רוצים לשאול: "אז זה באמת היה הבית האמתי של סבתא שלך?"
תתאפקו, טוב? ומי יודע? אולי הידע כבר בכם...